<h1>הרוקח סימן נ"ו</h1>
<h2>דף לא:</h2>
סדר תפלת המנחה. במנחה אשרי וסדר קדושה וקדיש ואני תפלתי לפי שכתוב למעלה הימנו ונגינו' שותי שכר לפי שהאומות משתכרים ומדברים ממעשיהם המקולקלי' ומניאוף אבל ישראל אע"פ ששותי' מתפללי' ומברכים לכך סמך בתהלים שותי שכר ואני תפלתי ולוקחים ס"ת וקורים כהן ולוי וישראל ואמרינן בפ' הקורא את המגילה (ד' כ"א) תני רב שימי אין פוחתים מי' פסוקים בבית הכנסת וידבר עולה מן המניין וקיימא לן קטן אינו עולה מן המניין ג' אבל למניין ז' עולה היה קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל במקום שהתחיל הראשון אין פורסין על שמע פחות מי' אם התחילו והלכו מקצתם גומר וכן אם עברו לפני התיבה או נשאו כפיהן או היו מפטירים והלכו מקצתם גומר. ובבבא קמא פ' מרובה אמרינן עזרא תיקן תלתא גברי לתלתא קראי בסוטה בפרק ואלו נאמרים (ד' ל"ט) אמר רבה בר רב הונא כיון שנפתחה ס"ת אסור לדבר אפי' בדבר הלכה דדוקא רב ששת בפרק א' דברכות (ד' ח') מהדר אפיה וגריס דתורתו אומנתו. וקיימא לן בפ"ק דברכות ועוזבי ה' יכלו זה המניח ס"ת ויוצא אבל בין גברא לגברא שרי. בפסיקתא שמעו דבר ה' בית יעקב מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי אמר ר' יצחק זה המניח ס"ת ויוצא. וקריאת ס"ת מעומד שנ' [דברים ה'] ואתה פה עמוד עמדי במנחה אין מפטיר בנביאים כדאי' בפרק הקורא את המגילה (כ"א ע"א) אבל בכתובים היה מנהג לקרות כדאיתא בפרק כל כתבי (ד' קי"ו) ובפ' במה מדליקין. יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר במנחה בשבת א"צ להזכיר של יום טוב להיות שם בנביא. ובפ' מרובה מי' תקנות של עזרא שהיו קורים במנחה בשבת ובמגילה בשלהי פר' בני העיר (דף ל"א) קיימא לן כר"י מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורים במנחה ובשני ובחמישי ולשבת הבאה. והלכה פותח ורואה ומברך וקורא. בגיטין בפ' הנזקין (דף נ"ט) אלו דברים מפני דרכי שלום כהן קורא ראשון ואחריו לוי וישראל ומייתי מקראי אין שם כהן נתפרדה החבילה ולא קרי אלא גדול במקום כהן. בפ' הקורא את המגילה עומד אין שם לוי כהן שקרא יעמוד במקום לוי ויברך פעם ראשון ושניה ברכה ראשונה וברכה אחרונה. ולאחר קריאת התורה במנחה אין אומר קדיש מאחר שאין מפסיקין דבר בין קריאת התורה לתפלה ע"כ ממתינין לומ' קדיש עד שמחזירים התורה למקומ' ויאמר קדיש ויתפלל אבל או' בשבתות ובי"ט הפטרות ובחול אומר תהלה ע"כ אומר קדיש אחר קריאת התורה ולא בחול ומחזירים את התורה ומתפללין בלחש מגן ומחיה וקדוש אתה אחד רצה ומודים ושים שלום ואחר כך החזן מתפלל מגן ומחיה ונקדש את שמך ועונים קדוש ברוך ימלוך לדור ודור אתה אחד רצה ומודים שים שלום צדקתך צדק וצדקתך אלקים צדקתך כהררי אל לפי שיש קבלה שנפטר משה בשבת אע"פ שבסדר עולם אינו משמע כן יש שקורין מדרשים בין מנחה למעריב ויש שדורשים אגדות או מפרשין. דאמרין בנדרים בפ' אין בין המודר (ד' ל"ז) תינוקות אין קורין בתחלה בשבת משום דבשבתא אוכלין ושותין ויקר עליהון עלמא ואמ' שמואל שינוי ווסת תחלת חולי מעיים ע"כ נהגו לפרש מקרא בשבתות ואגדות כהתחלת אלו תיבות ב'ש'ב'ת' ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי לומר בשבת ישעשע עצמו באגדות וטעמים. ובמדרש על פסוק ברוב עם הדרת מלך ר' ישמעאל או' בשעה שהן נאספין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ושומעין האגדה מפי חכם ואחר עונין יהא שמיה הגדול מבורך באותה שעה הקב"ה משמח ומתעלה בעולמו ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם שיצרתי לי ומלבושי הדר ברוב עם ה"מ.
א"א צדקתך בכל שבת שיש בו הלל ולא באותה שבת שאם היה חול לא היו נופלין על פניהם מפני יום של מחר כגון שבת ולמחר ראש חודש או י"ט או פורים או ט"ב דבש וחלב תחת לשונך סופי התיבות שבת רבות מחשבות בלב איש למפרע סופי תיבות שבת.
